שאהין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ --

פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' תמי לוי יטח מיום 28.5.14 בתיק הוצל"פ 02-13591-14-6.

1.המבקש הינו החייב בתיק ההוצל"פ הנ"ל, וביום 28.5.14 הגיש בתיק ההוצל"פ בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 8.5.14. בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 28.5.14 הנ"ל, תוך שכב' הרשמת קובעת, כי לא מצאה בבקשה שינוי נסיבות המצדיק עיון מחודש בהחלטה מיום 8.5.14.

2.למעשה, מבקש המבקש לערער על החלטת כב' הרשמת מיום 8.5.14, במסגרתה ניתן לו צו חיוב בתשלומים בתיק בסך חודשי של 6,000 ש"ח.

3.המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 8.5.14, עליה הוא מלין. תחת זאת, פנה ביום 28.5.14 כאמור לכב' הרשמת בבקשה שלא נמצא בה כל שינוי נסיבות.

4.הנוהג הפסול של 'בקשות לעיון חוזר', הננקט ע"י צד בתיק הוצל"פ ראוי לכל גינוי.

זוהי דרך קלוקלת לנסות להאריך באופן מלאכותי ומדומה את המועד להגשת בקשות רשות ערעור על החלטות שאינן נושאות חן בעיניו של מבקש הרשות, אשר אינו שבע רצון מהעובדה כי הוא נדרש לשלם תשלום גבוה מכפי שציפה (במקרה שהבקשה מוגשת ע"י החייב), והכל בשעה שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה שקבעה גובה התשלום, חלף עבר זה מכבר.

יודגש: אם חייב (או זוכה) סבור, כי נפלה שגגה בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, כי החלטתו בדבר צו חיוב בתשלומים אינה תואמת את יכולותיו האמיתיות או כל עילה מוצדקת אחרת – שומה עליו לבקש רשות לערער במועד שנקבע לכך בתקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979.

אין כל מקום להגשת בקשה לעיון חוזר.

5.משבחר המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר, ומשהוא מבקש לערער על ההחלטה שניתנה בה, אין אלא לבדוק האם ההחלטה שניתנה בבקשה לעיון חוזר סבירה אם לאו.

6.לאחר שעיינתי בבקשת המבקש ובנספחיה, אינני סבורה כי נפל כל פגם בהחלטה מיום 28.5.14, באשר אמנם אין בבקשתו של המבקש מיום 28.5.14 כל שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה מיום 8.5.14.

בבקשתו מיום 28.5.14 המבקש פשוט חוזר שוב על כל הנטען על ידו בבקשתו מיום 7.5.14, בעטיה ניתנה ההחלטה מיום 8.5.14.

7.לגופם של דברים אעיר, כי מקובלת עליי הנמקת כב' הרשמת לפיה הלוואות לנושים שאינם זוכים בהוצאה לפועל אינם חוב עדיף על חוב בהוצאה לפועל. אין כל קדימות לתשלום הלוואות שנטל המבקש, מכל סיבה שהיא, על פני חוב בגינו נפתח תיק הוצל"פ. שניהם חובותיו של המבקש.

לו היו כל התחייבויותיו של המבקש נגבים ממנו בהוצאה לפועל, ותיקיו היו מאוחדים – היה כל נושה מקבל, מתוך סכום ההחזר החודשי אשר היה נקבע כי הינו ביכלתו של המבקש, את חלקו היחסי – וזאת ביחס לגובה החוב.

משלא הובאו ע"י המבקש נתונים בדבר גובה חובותיו האחרים, לא ניתן לקבוע, כי קביעת הרשמת לתשלום סך של 6,000 ש"ח לזוכה בתיק ההוצל"פ – שגויה.

8.לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ד, 15 יוני 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: